פסק-דין בתיק עת"מ 22691-01-11

1.                 פרשת הרוכלים בטיילת הצפונית באילת שוב הונחה לפתחו של בית משפט זה. הפעם פרשה זו אינה נוגעת לשהות העותרים בטיילת, אלא עולה מפן אחר, של חיובם בתשלום ארנונה בגין הדוכנים המוחזקים על ידם לתקופה שמיום 1.1.04 ועד ליום 31.12.10, חיובים אשר נשלחו בחודש 11/10, רטרואקטיבית לכל התקופה. עד למועד זה לא נדרשו העותרים לתשלום ארנונה.

עמדות העותרים

2.                 העותרים טוענים כי במשך שנים סברו המשיבים כי אין להטיל חיובי ארנונה על הדוכנים והעירייה לא ראתה בעותרים כ "מחזיקים בנכס לצורכי ארנונה, כמפורט בדו"ח מבקר המדינה לשנת 2007, גם עקב שיקולי מדיניות וגם הערות מבקר המדינה, לא שינו עמדתה אלא לאחר הוצאת דו"ח המבקר באוגוסט 2010".

נטען גם כי המשיבים השתהו במשלוח השומות, על כן מנועים הם מלעשות זאת היום, גם מפאת המצג שהוצג לעותרים, שאין הם חייבים בארנונה. החיוב הרטרואקטיבי, כ-7 שנים אחורה אינו חוקי, בהעדר משלוח הודעת חיוב במועד, שלא לדבר על העוול שנגרם לעותרים, אשר סמכו על עמדת המשיבים שאין הם חייבים בתשלום. חיובם בזו העת, יגרום להם הפסד כספי, שכן לא יוכלו לנכות הוצאה זו משומות המס, שהגישו לרשויות זה מכבר.

בתי המשפט לא ראו לאפשר לרשויות חיוב רטרואקטיבי אלא במקרים חריגים ומיוחדים, ואין זה המקרה שכאן.

גם חיובי ריבית הפיגורים והפרשי והצמדה שבע שנים אחורה אינם חוקיים, שכן הדרישה באה לראשונה בחודש 11/10. מדובר בחיוב בלתי סביר, שכן לא ניתנה לעותרים הזכות לטעון כנגד חיוב זה במהלך השנים וחוב זה לא היה רשום כחוב של העותרים בספרי העירייה.

עוד נטען, כי השומה אינה מפורטת, אינה כוללת את הבסיס לחיוב לכל שנה ופירוט חיובי הפרשי הצמדה וריבית לכל שנה בנפרד. בנוסף, אין פירוט לגודל הדוכנים, אשר עד שנת 2009, היו קטנים בהרבה ואין בהודעת השומה כל הסבר להשתת החיובים הרטרואקטיביים.

לא ניתן לחייב העותרים לשנת 2010, אלא ממועד משלוח השומה שכן מדובר בחיוב שהוטל לראשונה על העותרים ולא בתיקון שומה.

עמדת המשיבים

3.                 המשיבים טוענים שאין מקרה ראוי יותר לחיוב ארנונה בגין שנים קודמות כמו הדוכנים שבטיילת. העותרים החזיקו בדוכנים וניהלו עסקי רוכלות בלתי חוקיים, פגעו באיכות הסביבה, בבטיחות המטיילים "ואף זכו לפרס בדמות אי תשלום ארנונה". העירייה נמנעה מלדרוש ארנונה במשך השנים בשל עמדת ב"כ העירייה, שטיפל מטעמה בהליכים המשפטיים לפינוי העותרים, שסבר כי חיוב העותרים בתשלומי ארנונה יהא כדי לפגוע בהליכים המשפטיים המתנהלים נגדם. עוד באוקטובר 2007, נתנה לעירייה חוו"ד לפיה אין בדרישה לתשלום ארנונה משום הכרה בזכותם להחזיק בדוכנים.

העירייה לא היתה מוסמכת לוותר על תשלום הארנונה. באי גביית הארנונה, יש משום פגיעה בעקרון השוויון. הויתור על הארנונה, אינו בסמכות העירייה וגם לא נעשה אקט של ויתור מצידה, שכן הארנונה הוטלה כחוק מדי שנה, אלא שלא נשלחה דרישה לתשלום על פי צו הארנונה. מן הראוי היה לחייב העותרים במלוא תקופת אחזקתם בדוכנים, שקדמה לשנת 2004, אך מפאת דיני ההתיישנות, לא נעשה הדבר.

דרישת התשלום אינה בגדר הטלת ארנונה רטרואקטיבית אלא תיקון שומה למפרע, כיוון שהטלת הארנונה בצו היא זו שיוצרת את החיוב, ואילו משלוח ההודעה הינו הכרזה על חיוב שכבר קיים. עסקינן בהליך פרוצדורלי של משלוח הודעת חיוב ותו לא. אין באי משלוח הודעת החיוב משום מחסום בפני גביית החוב, גם בגין העבר.

ההחלטה למשלוח הודעת חיוב בגין שנים עברו התקבלה בעירייה לאחר שהנושא נבחן על ידי יועציה המשפטיים, לאור ההלכה הפסוקה של חיוב רטרואקטיבי ולאחר שנשקלו כל השיקולים, לרבות הפגיעה בקופה הציבורית. לעותרים לא היה יסוד להניח שפטורים הם מתשלום ארנונה, על כן לא קם להם אינטרס הסתמכות.

היות ועוה"ד שייצג את העירייה בהליכים כנגד העותרים סבר אחרת, החליטה העירייה לפעול על פי המלצתו. בעקבות דו"ח מבקר המדינה לשנת 2010, אשר מתח ביקורת על העירייה שלא עשתה דבר, למרות חווה"ד שהונחה לפתחה עוד בשנת 2007 ולא נקטה בצעדים לבדיקת הנושא ולא קיבלה אישור מועצת העיר ולא פנתה למשרד הפנים לברר עמדתו, סבר מבקר המדינה שהדבר גובל בחוסר תקינות. החלטה, איפוא, על משלוח החיוב נובעת מתיקון טעות משפטית.

עוד נטען, כי הפסיקה קבעה, שכאשר אי חיוב ארנונה נבע מהתנהגות ומפעולה לא חוקית שביצעו העותרים, מן הראוי להטיל חיוב ארנונה רטרואקטיבי. העותרים החזיקו בדוכנים באופן לא חוקי ובמשך שנים ניהלה עימם העירייה מאבק בנסיון לפנותם מהטיילת, על כן לא יכלו לצפות כי לא יחוייבו בארנונה, שעה שהיה ברור להם שהעירייה מתנגדת לעסקי הרוכלות, המתנהלים בטיילת ומעולם לא הודיעה על ויתור על הארנונה.

עוד נטען כי חיוב באותה שנת מס בארנונה אינה בגדר חיוב רטרואקטיבי. שומת הארנונה מפורטת והחיוב בריבית פיגורים, מתחייב מכח החוק.

דיון

4.                 שהותם של הרוכלים בטיילת הצפונית באילת וההליכים המשפטיים הרבים שנוהלו עימם העסיקו לא אחת את בית המשפט המחוזי בבאר-שבע בכלל, ומותב זה בפרט.

לרקע שבדבר, אחזור ואצטט את השתלשלות העובדות, כפי שבאה לידי ביטוי בעת"מ 332/03 (ב"ש) חב' פנינת אילת ואח' נ' עיריית אילת. שם קבעתי: